המבט אל הים מהעיר טומן בחובו רגעים בהם הים מתגלה ונחשף בין הבניינים ומעל גגותיהם. הקו הדק המפריד בין חשיפה של הים להעלמותו בהצצות, מייצר מתח וניסיון להשתחררות מהעיר, עונג מן הלא נודע ועם זאת, ציפייה לאינסופיות ואחידות אדירת מימדים של המשטח הכחול, יצירת רושם של מחיקת גבולות. בלילה, כשהשמש יורדת אל הים ומחשיכה אותו, אורות הנמל מחליפים אותה בין הערביים ובוהק הנמל מתגלה בשיא תפארתו בחשיכה המוחלטת. בזמן זה, בא קהל לשמוע מוזיקה. ולקראתו, מהווה הנמל את הנוף ונעשה לנקודת הארה של העיר, מאור לילה נוסף.

​

הפרויקט מייצר ריחוף מעל העיר במפלסים המייצרים את המבטים השונים אל הנוף ומתאימים אותם אל הפרוגרמות הדרושות במבנה. הירידה אל אולם הקונצרטים מקיימת התנתקות מהעיר והתכנסות אל תוך חוויית הקונצרט והציפייה אליו. שימוש ברמפות מייצר חיבור בין הסביבה החיצונית למבנה, כך ששביל הכניסה למבנה נמשך אל גג אולם הקונצרטים המשופע שהופך לחצר פנימית עם מבטים שונים אל הים.

​

בפרויקט מתקיימים שני עולמות מקבילים. תסריט "האורח", איטי, פורמאלי, מייצר חוויית פנאי, ומן הצד השני, תסריט "המקומי", ישיר, מהיר ותכליתי. המבנה הוא יצירה של התרחשויות עירוניות, תרבותיות וחברתיות אשר מאפשרות אזור חי השואב את ייחודו מיחסיו עם קו החוף והים, על ידי חיבור רצועת החוף למרקם הפעילות של העיר ולאזור המגורים המנותק מן החוף.

​